יום ראשון, 10 באפריל 2011

צבי ציקי אבישר, דבר המחבר בערב ההשקה


כבוד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בנו של אריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר ומייסד קדימה  – גלעד, מכובדיי חברי הכנסת, ראשי רשויות, בני משפחתי אהובי נפשי, קהל נכבד.

כשאני מסתכל על הנוכחים באולם ואני רואה את אנשי שרון מן הֶעבר הרחוק וזה הקרוב יותר, שותפיו לדרך וממשיכי דרכו -  אני חייב להגיד לכם שהספר הזה הוא קודם כל שלכם.  אני באתי אָלֶיכם ואתם סיפרתם לי את הסיפור. אני אומנם כתבתי, אבל בלעדיכם, לא הייתי יודע מה באמת קרה מאחורי הקלעים. ולכן, קודם כל, אני חייב לכם תודה. תודה, כי הסכמתם לספר לי את כל הסיפור ולא רק את מה שנשמע טוב. (אנחנו יודעים שאם דובר היה צריך לעבור על מה שאמרתם בראיונות האישיים אז הספר הזה היה נִראֶה אחרת).

הסיפור שלפנינו הוא קודם כל על אריאל שרון ראש ממשלת ישראל. אתם הִכרתם אותו באופן אישי, אתם גם יֶכולְתם להעריך את המימד ההיסטורי של הצעדים שנקט. אבל מישהו היה צריך לבוא ולכתוב את הסיפור.

לדעתי, הנסיבות שבהן שרון ירד מבימת הממלכתיות הישראלית מנעו בעצם את הדיון המעמיק במורשת שלו. מבקריו אפילו יתהו אם יש בכלל דבר כזה שאפשר לכנות אותו מורשת שרון.           מכל מקום, אני, הקטן, הִרגשתי שהִגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם, לאסוף את הזיכרונות שלכם לפני שיתפוגגו. לתפוס אותם לפני שיֶיעלמו וישאירו מאחוריהם את כותרות העיתונים השטחיות.
התופעה הזאת שאנשי המקצוע קוראים לה עיתונות ללא זיכרון, שמורכבת בין היתר ממבזקי אינטרנט וּספינים תקשורתיים, מפריעה לנו לראות את התמונה בִּכללותה. אנחנו נופלים קורבן לדיון ציבורי שטחי, לא אחת תורמים לכך בעצמנו, עולם של מידע סואן ואינסוף גירויים חדשותיים, שמצליחים להפוך את השולי לעיקרי,  ואת התפל למהותי.

אני מקווה שהספר מָציע פִּיתְרון אפשרי לבעיה, בכך שהוא יוצר מסגרת שמבהירה לקורא את הקשר בין הסיפורים השונים המופיעים בו,  כמו למשל, סיפור התמורה שחלה במחשבתו המדינית של שרון, סיפור הקמת גדר ההפרדה, סיפור ייִשום תוכנית ההתנתקות, סיפור ההתפלגות מהליכוד וָהקמת מפלגה חדשה וסיפורים נוספים.

הספר נועד להרחיב את הפרספקטיבה, ולאפשר לנו להתחקות אחרי תהליכים שאחרת לא היינו שמים לב אָליהם. למשל, כמה זוכרים שכבר ב-1988 שרון דיבר על אימוץ מרכיבים מ"תוכנית אלון", או שכבר בשנת 2001  נשא שרון את "נאום לטרון", שבו הִכיר בפומבי בצורך להקים מדינה פלסטינית, והביא בכך את בנימין נתניהו לכנס את מרכז הליכוד, כדי שיקבל החלטה שתחשק את שרון. מבלי להיכנס לשיפוט הערכי – טוב או רע – רבים לא זוכרים זאת.
דוגמא נוספת לחשיבות הפרספקטיבה אנחנו יכולים למצוא בניסיון להעריך את תפקודה והישגיה של ממשלת אולמרט. אילו היינו מנסים לעשות זאת דרך קריאת כותרות העיתונים של אותה תקופה, ברור שלפנינו הייתה נגלֶית אמת מסוימת, אבל התמונה בכללותה בוודאי הייתה מעוותת וּמטעה.
נקודת המוצא של הספר "שרון – חמש שנים קדימה" היא ביקורתית, אבל דווקא המחויבות להציג תמונה מדויקת ומאוזנת ככל האפשר לציבור הקוראים הכללי היא שמאפשרת לחשוף גם את הישגיה המרשימים של ממשלת אולמרט. את עוז הרוח, את השילוב הבריא של ביטחוניזם עם חתירה כנה לשלום, שהפגין יורשו של שרון, אולמרט.
וכשמדברים על עידן אולמרט, על הצורך בִּפרספקטיבה רחבה ועל הספר "שרון – חמש שנים קדימה" אני לא יכול שלא להקדיש אזכור לשר לשעבר, ממייסדי קדימה, זאב בוים זכרונו-לברכה, שנענה לבקשתי ותרם את אָחד המאמרים הבולטים והחשובים בספר. ומרגש אותי לראות כאן הערב את עדנה ויערה. תודה שבאתם.
ואם אנחנו חוזרים לספר. אני מאמין שכאשר תקראו אותו תקבלו פעם אחר פעם את התחושה – אהה, איך שכחתי, ככה בדיוק זה קרה. הייתי שם. וזה אולי בתמצות הכיף של הספר. כייף שמתעצם גם בזכות המימד האלבומי שכולל למעלה מ-400 תמונות, חלקן הגדול של צלם העיתונות המועֹרך, זיו קורן, שאפשר לי גישה חופשית לאוסף התמונות הנדירות שנלכדו בעדשת מצלמתו. וזה המקום להודות לו.  

אני רוצה להגיד משפט או שניים על הזווית האישית שלי בסיפור הגדול של שרון וקדימה. בגלל ההתעקשות של סגן השר דאז אלי אפללו להגניב אותי לחדר, מצאתי את עצמי משתתף במהלך חודש נובמבר 2005, בשתי ישיבות מכוננות בלשכת ראש הממשלה בקיריה בתל-אביב, שבהן התקבלו החלטות מרכזיות לתהליך ההקמה של מפלגת קדימה. ומאז אני משקיף על התהליכים שקדימה הובילה בכנסת ובממשלה ברזולוציה שלא חשבתי שאני אי פעם אגיע אליה.  
הכתיבה של הספר נמשכה כשנה, והיא הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי. לא קל לכתוב ספר, בוודאי לא בגיל 32 כשאתה עושה פאוזה מוחלטת ומפנה שולחן למאות רבות של שעות תחקיר וכתיבה, למעלה ממאה מפגשי ראיונות ואינסוף אתגרי תוכן, עריכה וּמימון.  אני מקווה שהתוצאה הסופית תמצא חן בעיניכם.

גבירותיי ורבותיי,
בספר שלושה שערים : שער שרון, שער אולמרט ושער לבני. אבל לדעתי, המעניין מכולם – הוא דווקא השער הרביעי, שעדיין לא נכתב.  בזה השער נדע את התשובה לשאלה – האם קדימה – תשוב להנהיג את המדינה בדרכו של שרון? התשובה תלויה במידה רבה במנהיגים היושבים כאן, ויש לי הרושם, שמשוכות דרמטיות ובלתי צפויות עוד לפנינו. אני רוצה לאחל לכם ולנו הצלחה רבה.

במעמד הזה, אני רוצה לומר תודה מיוחדת לשלושה שייעצו לי בזמן שהותי במדבר הכתיבה :
לעמיר סגל, שקפץ איתי למים הקרים וסייע לי בשלב התחקירנות ואיסוף החומר, שהיה שלב מייגע.
לעו"ד יהושע חזן, מהמשובחים והענווים מבין הבריות שפגשתי בחיי, על שהשיא לי מתובנותיו ומהארותיו המשכילות.
ולגברת דרורה ברקאי על רוחניות טובה ומילת עידוד נחוצה.
עליהם ועל הקהל הנכבד היושב כאן – לוּ תישרה הברכה.
תודה רבה.

אין תגובות: